סירי לידה - משהו קטן וטוב

 

סירי לידה הוא פרוייקט קהילתי המופעל בהתנדבות על ידי נשים, שמבשלות לאמהות אחרי לידה, ומיועד להקל עליהן את השינוי הגדול בחייהן ולעזור להן להפוך לחלק מקהילה תומכת.

בשכונה שלי הפרוייקט פועל כבר מעל שנתיים, בהצלחה גדולה - כמעט כל שבוע יש יולדת והמון נשים מתנדבות לבשל. אפילו בית הקפה המקומי נרתם לפרוייקט, ולכל יולדת תורם חבילה נאה של מאכלים. אתמול שודרה על סירי לידה כתבה בערוץ 10, וגם אני הופעתי בה.  את הכתבה אפשר לראות כאן.
אם בא לך להצטרף, את מוזמנת לדף פייסבוק של סירי לידה, שאני אחת משלוש המנהלות שלו. כאן אפשר לראות באיזה ערים הפרוייקט פועל, להצטרף או לייסד).

בחזרה לשגרה

 

ה"חגים", התקופה הזו שבה לא עובדים (כמעט), מבלים הרבה עם המשפחה ואוכלים הרבה, הם כייף. כייף לצאת מהשגרה, לנוח, להפגש עם אנשים שלא ראינו הרבה זמן ולאכול מאכלים טעימים שלא אוכלים ביום-יום. 

אבל חוץ מילדים בגיל בית ספר, כולם חושבים שזה ארוך מדי, והתירוץ "אחרי החגים", כבר כמעט הופך לשגרה בעצמו. 

אז הנה, "אחרי החגים" הגיע סוף סוף וזה הזמן לחזור לשגרה של אכילה בריאה ופעילות גופנית (או להתחיל אחת כזו. זוכרת את ההחלטות מלפני חודש?). איך עושים את זה? כמו כל שינוי - בצעדים קטנים:

בחגים הקיבה התרגלה לקבל הרבה אוכל, וכדאי לתת לה לחזור לעצמה לאט לאט, ולא בדיאטת כסאח. הפחיתי בהדרגה את הכמויות עד שתחזרי לכמויות, שהיית רגילה לאכול לפני החגים. התחילי כל ארוחה בסלט ירקות או ירקות מאודים, שגם משביעים וגם נותנים אנרגיה.

תני לגוף להתרגל מחדש לפעילות גופנית סדירה, ולכן אל תתחילי אימונים בעצימות גבוהה, אלא הדרגתית. שלבי בפעילות הרגילה שלך אימוני כוח, שמזרזים את חילוף החומרים, ועוזרים לבנות מסת שריר על חשבון השומן שנצבר במהלך החגים. 

הצעדים הקטנים יעזרו גם לנפש ולראש להבין שהיה כייף אבל החופשה נגמרה, ושעד לחופשה הבאה חוזרים לשגרה. פרגני לעצמך על כל הצלחה, וזכרי שאת לא בתחרות עם אף אחד, אפילו לא עם עצמך. 

 

רוצה תמיכה? בחודש הבא נפתחים המחזורים הבאים של קבוצת "מפסיקות לספור, מתחילות לסמוך". עכשיו ההרשמה המוקדמת בהנחה גדולה. כל הפרטים כאן.

מה שלא נחשב

כשאת מנסה להקפיד על התזונה, את מחשיבה כל מה שנמצא בצלחת, ומשתדלת שיהיה שם אוכל בריא פחות או יותר, שמתאים לתפריט שנתנה לך פעם דיאטנית או שקראת עליו בעיתון. אבל את שוכחת (בכוונה או שלא כל כך...) את כל מה שלא נחשב. למשל:

כל מה שאוכלים אחרי 12 בלילה.
כל מה שאוכלים מתוך הסיר.
שאריות שהילדים כבר לא רוצים (כי הם מלאים!)
מה שנשאר בסיר שניה לפני ששוטפים אותו
ביס קטן ממנה של מישהו אחר
קינוח (יש לזה קיבה נפרדת).
לישר עוגה (כי זה לא אסתטי, שהיא עקומה ככה)
טעימות תוך כדי ההכנה (אפילו כתוב במתכון: טועמים ומתקנים את התיבול). 
כל מה שבריא - פירות, פירות יבשים, אגוזים
עוגת תפוחים (תפוח זה פרי)
בהריון (אוכלת בשביל שניים)
בהנקה (עכשיו אפילו רואה את זה שאוכלת בשבילו)
במחזור
נוזלים (גם אם זה אייסקפה או שייק פירות)
כל מה שלא טעים
כל מה שקטן (גרעינים שחורים, קינוחים קטנים, הדברים הקטנים האלה שנותנים בכניסה לחתונות)
כל מה שאוכלים בעמידה
כל מה שאוכלים ישר מהמקרר
כל מה שאוכלים בזמן צפיה בטלוויזיה
סלט ירוק (אפילו עם המון רוטב)
פריכיות עם קוטג'
כל מה שאוכלים בחופשה
כל מה שאוכלים ביום ההולדת
כל מה שאוכלים מחוץ לגבולות המדינה
אוכל שלא צריך בשבילו צלחת ומזלג
הלחם שמביאים במסעדה לנשנש לפני שמגיעות המנות הראשונות (בעיקר אם בחינם)
נשנושים שמגיעים עם משקאות: עוגיה עם קפה, פיצוחים עם בירה
כל מה שאוכלים בזמן שמחכים שהאוכל במיקרוגל יתחמם כבר
חייבת מתוק אחרי הארוחה
כל מה שאוכלים אחרי ספורט 
אנטיפסטי ואחריו פסטה (כי מינוס ופלוס זה אפס)
אם אף אחד לא ראה, לא נחשב!

כשאת סופרת קלוריות, את עסוקה בלחשוב מה מותר ומה אסור, מה נחשב ומה לא נחשב, ולא מקשיבה לגוף שלך, שיודע הכי טוב מה הוא צריך ומה נכון לו ולך. ספירה של קלוריות או נקודות מביאה לתוצאות של ירידה במשקל, אבל הן זמניות, ואחרי זמן לא רב של ניסיון להתמיד, מעלים בחזרה את כל המשקל שירד, ואפילו יותר. 

שמירה על המשקל, וחשוב מזה - על הבריאות, היא לא רק ציות לכללים שמישהו אחר קבע. שינוי הרגלים של תזונה, פעילות גופנית, שינה וכל מה שקשור לאורח חיים בריא, כזה שנשאר לתמיד, עובד רק אם תקשיבי לגוף שלך, ואת ההקשבה הזו לגוף, את הזיהוי של הצרכים שלך, האכילה הנכונה ויצירת ההרגלים שנשארים, אנחנו, סיגל ביצור ואני, מלמדות ב"מפסיקות לספור מתחילות לסמוך".

אז אם את מעוניינת לאמץ הרגלים של אורח חיים בריא, בלי להשתעבד לספירת קלוריות ולרמות את עצמך תוך כדי, את מוזמנת להצטרף אלינו!

     

איך עוברים את הצום בקלות (יחסית)?

כולם מאחלים "צום קל", ובעיני זה איחול מפתיע קצת - מי שרוצה שיהיה לו קל, שלא יצום. אבל יש דרכים להפוך את הצום לפחות מכאיב, לראש ולבטן, ממה שהוא. הנה כמה רעיונות: 

 
1. לפני הצום - התחילו להתכונן כמה ימים קודם, ושתו הרבה מים במשך היומיים שלפני הצום (10 כוסות לפחות ביום).

2. בבוקר הצום, אכלו ארוחת בוקר מאוזנת עם חלבונים ופחמימות.

3. בארוחה מפסקת - אכלו רגוע, ואל תאביסו את עצמכם עד חוסר מקום. אכלו פחמימות מורכבות שמתפרקות לאט, כמו אורז מלא, בורגול מלא או קטניות (רק אם אתם רגילים אליהן, שלא יהפכו את הבטן למערבולת), הוסיפו שומנים בריאים (כמו טחינה או אבוקדו), שגם הם מתפרקים לאט ואל תאכלו חריף ומלוח. לוו את הארוחה במים, ולא ביין או במשקאות ממותקים.

4. תוך כדי הצום - נוחו, או לפחות אל תעשו פעילות גופנית מאומצת (וזה כולל רדיפה אחרי הילדים שרוכבים על האופניים החדשים).

5. אחרי הצום - אכלו פרוסת עוגה או כמה פירות יבשים, ורק אחרי כשעה-שעתיים, אכלו ארוחת ערב שכוללת פחמימות פשוטות שמתפרקות מהר ומחזירות אנרגיה (כמו לחם או פסטה).
 

בהצלחה וגמר חתימה טובה!

בז וניאלה/ מרגרט אטווד

 

השתלות איברים, זרעים מהונדסים גנטית, שניצלים מסויה, טלפון סלולרי שיודע להגיד מה המיקום שלנו בכל רגע - כל אלה הן המצאות שכולנו משתמשים בהן, ושנראות לפעמים כמו מדע בדיוני. ב"בז וניאלה", מרגרט אטווד לוקחת את ההמצאות האלה צעד אחד קדימה, ובוחנת מה יקרה אם האנושות תשמיד את עצמה מרוב המצאות כאלה, וישאר רק בן אדם אחד בעולם. יותר נכון, בן אנוש אחד וחבורת יצורים מהונדסים גנטית.

בן האנוש, המכונה "איש השלג", מספר חלק מהסיפור ודרכו מנסים הקוראים להבין איך קרתה הקטסטרופה הזו, שהשאירה את איש השלג בודד בעולם. הספר נע בין סיפורי העבר שלו ובין תיאורי ההווה, שמהם מתברר איפה איש השלג נמצא כרגע ומה הוא מתכנן לעשות, כדי לצאת מהמצב המייאש שבו הוא נמצא.

בתחילת הספר, הקוראים שרויים בערפל - איך נכחדה האנושות? איך זה שרק המהונדסים ואיש השלג שרדו? מה קרה לבז וניאלה? איך איש השלג יסתדר מעתה והלאה? הזיגזוג בין סיפורי העבר וההווה שופך קצת אור על השאלות האלה, אבל הרבה נשאר סתום, כולל הסוף, שהוא פתוח לגמרי, ומשאיר את הקורא לבחור בין שתי אפשרויות סבירות באותה מידה.

הספר מפליא לתאר את הפיתוחים העתידיים של מה שכבר קורה בעולם אצלנו, בתחומים כמו ביולוגיה ורפואה (מזון מהונדס גנטית, חיות שמגודלות במיוחד לצורך השתלת חלקי חילוף בבני אדם, השבחה גנטית של חיות ושיבוטים), סביבה (המסת קרחונים, המלחת מים מתוקים ומידבור), חברה (פערים חברתיים שיוצרים מעמדות של שליטים ומספקי שירותים, השתלטות תאגידים כלכליים על תחומים רבים תוך התעלמות משאלות אתיות ומוסריות) ותקשורת (הוצאות להורג ופורנוגרפיה משודרות בטלוויזיה).

התיאורים מפחידים ממש, כי נדמה שהפיתוחים האלה הם ממש בלתי נמנעים. חלק מההמצאות נראות המצאתיות לגמרי, ("כלבזבים" - שיבוט של כלב וזאב, למטרות שמירה והתקפה; "גושעוף ננסי" - עופות שמורכבים רק מפולקע, שזה החלק שאנשים הכי אוהבים לאכול). אבל מתחת לצחוקים, מתגנב לו החשש האיום, שאנחנו כבר ממש בדרך לשם. הרי במקפיא שלנו יש שניצל תירס בצורת דינוזאור, לא?

המתח האמיתי נוצר לא מקריאת קורותיו העכשוויות של איש השלג, והשאלה מה יקרה איתו בעולם שבו נשאר רק הוא בן האנוש היחידי, אלא מהתהיה, האם מה שאטווד מתארת יכול באמת להתרחש.

זהו ספר מטריד, דווקא משום שהמדע הבדיוני שבו אינו "קשה", ואינו מספר על חלליות וחיזרים. דווקא הרעיונות שנשמעים מוכרים כל כך, ועם זאת זרים, הם שיוצרים את תחושת האימה.

בסך הכל, העלילה פשטנית למדי ולעיתים סתומה ולא מספיק מפותחת, כמו בחלקים שמספרים על אמו של איש השלג. הדמויות העיקריות האחרות - בז, ניאלה ואביו של איש השלג - אינן מעוררות הזדהות או הבנה למניעיהן ומעשיהן, ובעצם איש השלג הוא הדמות היחידה המפותחת בספר הזה.

למרות המגרעות האלה, ובגלל כל השאר, זה ספר שווה קריאה, לא רק למתנגדי גלובליזציה וחובבי מיחזור.