19 בדצמ׳ 2017

סופגנית/ ג'ולי מרפי

וילודין היא תיכוניסטית שמנה מעיר קטנה בטקסס, שמפורסמת בשני אירועים - תחרות מלכת היופי המקומית ומשחקי נבחרת הפוטבול שלה. שני התחומים האלה מסמלים את האפשרות לצאת מהעיירה ולפרוץ לעולם הגדול, ומי שלא משתתף בהם, כשחקן או כצופה - הוא אאוטסיידר. 
ויל היא סוג של אאוטסיידרית - אמה היא המנחה והמארגנת של תחרות היופי, שמעבירה חודשים שלמים בהכנה לתחרות. מכיוון שויל לא עונה על מודל היופי הנהוג בתחרות, היא לא מתעניינת בתחרות בכלל, למגינת ליבה של אמה. 
אחרי שנים של מריבות על המשקל והמראה, אמה של ויל התייאשה, והיא רק מזכירה לה מדי פעם להשגיח על מה שנכנס לה לפה, כדי שלא תגמור כמו דודתה, שמתה מסיבוכים של משקל יתר. 
ויל, כמו דודתה וחברתה הטובה והיפה אלן, מעריצה את הזמרת דולי פרטון, שאותה היא מחשיבה כמישהי שעושה מה שבא לה גם אם זה לא מקובל, ושיריה מהווים לה השראה. בעיירה שבה הכי חשוב זה להראות כמו כולם ולהתנהג כמו כולם, הערצת דולי פרטון היא מעשה חתרני בפני עצמו.
כאשר ויל מתאהבת בנער שלומד איתה, ונער נוסף מחזר אחריה, היא מבינה שיש לה אפשרויות בחירה וכוח לשנות את החיים שלה, והיא עושה מעשה, שסוחף אחריו בנות נוספות מהשכבה, מעצבן את אמא שלה, ומפתיע את כל העיירה.

מה שמיוחד בספר, הוא המודעות העצמית והקבלה של וילודין את עצמה כנערה שמנה. היא לא אכולת שנאה עצמית ולא מנסה לשנות את מראיה, למרות שהיא מודעת מאוד לאיך שהחברה תופסת אותה. היא מתנהלת בעולם בביטחון עצמי שנובע מהערכתה את יכולותיה ומשנינותה, ומתעלמת מאמירות של הסובבים אותה בדבר משקלה וצורתה החיצונית. 
ויל לא מושלמת. הרבה מהבחירות שלה בסיפור מציגות אותה כאגואיסטית, מבולבלת וחברה איומה, אבל מי מאיתנו לא התנהג ככה אי פעם? זה רק גורם לה להראות אנושית ואמיתית, ולקוראים - להזדהות איתה.
הסיפור מסופר בגוף ראשון, והוא מובא בלשונה מלאת ההומור והשנינות של ויל, שמסתכלת באופן ייחודי על העולם. 
הספר לא מקעקע את מודל הגוף המקובל כיום, אלא מציע עוד תחומים שעל פיהם אפשר להעריך אנשים, פרט לצורה החיצונית, כמו אישיות, תחביבים וכשרונות. בהציגו גיבורה שעונה על הקריטריונים האלה, הוא מתאים לנשים בכל הגילאים - החל מנערות, שיכולות להזדהות עם החוויות שוויל עוברת, וכלה בנשים מבוגרות, כי אף לא מאוחר להפנים את המסר של אהבה עצמית וקבלה עצמית, בלי קשר לצורה החיצונית.

מאנגלית: נעה שביט

לקריאת פרק ראשון לחצו כאן
 

15 בדצמ׳ 2017

מי הגיבורה שלך?


כשהייתי ילדה, הערצתי את עפרה חזה. היו לי פוסטרים שלה על הקירות, מחברת מלאה בכתבות, ואפילו גלויה עם חתימה שלה (שעד היום אני שומרת). ידעתי איפה גדלה ואיך התגלתה, למדתי בעל פה את השירים שלה ושרתי עם הקסטות שהיו לי בווקמן, ועקבתי בשקיקה אחרי ההצלחה שלה. משכונת התקווה לפסגת העולם - זה היה הסיפור של עפרה חזה, וכמו כל ילדה שגדלה בעיר קטנה, חלמתי שגם אני אגיע פעם למשהו. היא היתה הגיבורה שלי. 

גם מרי קירי היתה גיבורה שלי. אמא שלי היתה כימאית, והיה לה ספר ישן כזה עם ציורים, על מרי קירי. הייתי מרותקת לקורותיה של הילדה הפולניה שאהבה כימיה (ממש כמוני), ושנסעה לפריז ללמוד, להתאהב, לגלות שני יסודות כימיים ולזכות בשני פרסי נובל, תוך שהיא נלחמת בשוביניזם ובעוני נורא.

כשגדלתי, נוספו לי גיבורות אחרות. כולן הגיעו מהתחלה עלובה למדי להישגים מרשימים בתחומן, תוך עבודה קשה והתגברות על מכשולים ודעות קדומות. הן חלוצות בתחומן, הן אמיצות, ומסמלות בשבילי שזה אפשרי. 

לפעמים אני מתייעצת איתן. 
כשאני מגיעה לצומת כלשהו וצריכה להחליט החלטה חשובה, אני שואלת את אחת הגיבורות שלי "מה היית עושה? מה כדאי לי לעשות?", והיא עונה לי. כלומר, אני עונה לי. כי אני יודעת מה התשובה, אני רק צריכה שמישהי שאני מחשיבה כאמיצה, בלי פחדים וחששות, בלי מה יגידו, ומה אם זה לא יצליח לי, בלי תירוצים וניסיונות להתחמק, תגיד לי את האמת בפנים. 

מה היא עונה לי? בדרך כלל, "פשוט תעשי את זה כבר". ופתאום זה באמת נראה פשוט. 

קל לנו לזהות את התירוצים שלנו, את מה שמונע מאיתנו לעשות את מה שאנחנו רוצות ואת מה שאנחנו צריכות.  קשה יותר לזהות את נקודות האור והחוזק שלנו, את מה שיאפשר לנו לעשות את זה. הגיבורה, האישיות המוערכת, זו שאנחנו מסתכלות עליה בהערצה, עוזרת לנו להתגבר על המכשלות הפנימיות, להתעודד ופשוט לעשות את זה. אפשר לנהל איתה דיאלוג ארוך של עידוד, אפשר להסתכל על אירועים בעברה, שמהן נוכל לשאוב השראה וללמוד. 

ברור שזה לא אמיתי. כל מה שאנחנו יודעות על הגיבורה שלנו מגיע מהתקשורת דרך המסננת של יחסי הציבור. אבל הדרך שבה הגיבורה שלנו יכולה לעזור לנו היא בדימיון שלנו, עוקפת את המציאות והתירוצים, וחושפת את היכולות שלנו, שלפעמים אפילו אנחנו לא מודעות אליהן. בעזרתה אנחנו מגיעות לאמת פנימית שמאפשרת לנו לפעול באומץ, ולאמץ לעצמנו כמה מהתכונות הטובות שהאצלנו על הגיבורה שלנו.

אז מי הגיבורה שלך? 
איך את יכולה להיעזר בה? 

חנוכה שמח, יעל


3 בדצמ׳ 2017

להתאהב בעצמך





מתוקף עיסוקנו באורח חיים בריא, אנחנו מדברות עם הרבה נשים שרוצות לעשות שינוי תזונתי. חלק רוצות להרגיש טוב יותר, חלק כבר קיבלו כמה התראות מהרופא ששלח אותן לעשות בדיקות, וחלק פשוט לא מרוצות מאיך שהן נראות. כולן מדברות על חוסר ברירה, ומתייחסות לתהליך שעליהן לעבור כאל אילוץ מעצבן. 

הגישה שלנו היא אחרת. כשמתייחסים לאכילה, לפעילות גופנית ולשינה כאל עונש, אי-אפשר לעשות שינוי שישאר לתמיד, וכל הזמן רק חושבים מתי זה יגמר כבר. שינוי באורח החיים ואימוץ הרגלים בריאים הם תהליך כייפי שמפתח ראיית עולם אופטימית וחיובית. בשינוי כזה, הדרגתי ומותאם לך, תוכלי ללמוד על עצמך דברים שלא היית יודעת אחרת. כאשר התהליך הוא מעמיק וחיובי, חוויית השינוי מפחידה פחות.

מה צריך בשביל שינוי שנשאר לתמיד? 

קודם כל - פתיחות. חשבי כמה כייף זה ללמוד דברים חדשים - סוגים שונים של פעילות גופנית, לבשל בדרכים שונות, להכיר חומרי גלם חדשים.

שנית - נכונות להפטר מהישן שלא משרת אותך ולפנות מקום לחדש שעושה לך טוב - חשבי רגע על מה שאת כבר לא אוהבת - מאכלים מכבידים, אורח חיים יושבני; חשבי על השינוי שהיית רוצה שיקרה - שתרגישי קלילה ומסוגלת לעשות מה שקודם לא יכולת; עכשיו את פנויה לחדש!

ואחרון - אומץ!  - שינוי זה דבר מפחיד. להפטר מהמוכר והידוע זה מפחיד. להגיע לגבהים ולהגשים חלומות - זה מפחיד מאוד. אזרי עוז, ואמרי לעצמך, שאת ממש רוצה להכיר את עצמך החדשה, המתנסה, המעזה ו- המצליחה! שימי בצד את הפחדים, נסי והעזי. מה שלא מצליח - שני אותו עד שכן תצליחי.

כן, בשביל שינוי באורח החיים, לא צריך לספור קלוריות, לא צריך להשקל כל שבוע ולא צריך למדוד היקפים. מה שצריך זה לשנות את הגישה. לבחור בבריאות ולהרגיש שאת שולטת במה שקורה בחיים שלך. וזה מגיע לך, כי כמו שכתב אוסקר וויילד: "להתאהב בעצמך - זו התחלה של רומן לכל החיים".

על כל זה ועל כלים פשוטים לאימוץ אורח חיים בריא נדבר בהרצאה שלנו "לתפוס את הכדורים באוויר - אורח חיים בריא לנשים עסוקות" שתתקיים בגבעת שמואל ב - 5.3.18 בשעות הבוקר. לפרטים והרשמה - הכל בלחיצה כאן.